אחדות

 

הימים ימי ספירת העומר בהם עם ישראל נוהג מנהגי אבלות. "אמרו: שנים עשר אלף זוגים של תלמידים היו לו לרבי עקיבא… וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה…" (תלמוד מסכת יבמות סב, ב)

הסדר החוב נוחי – לאומי הוציא את "הציבור" מדעתו? או שמא אוסף של אופורטוניסטים, ליבו שנאה והוציאו אל הרחוב את האספסוף?

לפני מספר ימים הייתי עד לשיחה בין בנק לאומי ללקוח אשר אינו עומד בהחזר המשכנתא. "אתה אינך עומד בהתחייבויותיך באופן עקבי" הטיח הבנק בלקוח. כאילו "אתה" הבטיח ולא קיים מרוע לב, שקרן, גנב . הרי בעסקים יש ימים רעים. ואני נפעמתי מרשעותה של הדוברת אשר באו לידי ביטוי בטון, יותר מאשר בתוכן.

"הוא חייב לשלם למכור את רכושו ולהחזיר את חובותיו לבנק. אם לא, יש לעקל במיידי ולהוציא אותו מהבית ולקחת לו…" קרא נתן זהבי כאילו "הוא" הבטיח ולא קיים מרוע לב, שקרן, גנב. הרי בעסקים יש ימים רעים. ואני נפעמתי מרשעותו של הדובר אשר באו לידי ביטוי בטון, יותר מאשר בתוכן.

אם תשאלו אותי, הבנק הוא לא רשע, הבנק הוא ישות משפטית, חברה מסחרית. הרוע נובע מן האטימות של הדוברת אשר לא תאמינו, הנה  בת אותו העשירון כמו החייב, ואת הרשעות הזאת היא הביאה מן השיח הציבורי, מן הישראליות שלה, ולא מתקנון הבנק.

לכל מטבע שני צדדים. הטייקונים לוו ועסקיהם כשלו, אבל מי שניפח, תמיד, את הבועה הנו הציבור (הידוע גם בכינויו – הכסף הטיפש).

"שמעתי אותך מדבר בשנתך, דברים שמעולם לא אמרת לי, תגיד לי שנמאס לך מהאהבה שלנו, האהבה שלנו"
"אני מצטער שאני לא מבין מאיין זה מגיע… הכל בראש שלך… חלמת חלום רע"
"רק רגע, אנו לא שבורים, רק חבולים ואנו יכולים ללמוד לאהוב שוב"

חיות טרף, שכל שריר, גיד ועצם בגופם נועדו כדי להרוג, לנעוץ שיניים בבשר החי, לשרוד 

איפה הם ואיפה אנחנו? תסתכלו בקליפ, תקשיבו למילים

ואל תהיו כלבים תעשו share  ו like

השאר תגובה