אחר הדברים האלה

כיפת ברזל

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-ה' אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: (בראשית טו א') … וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: (בראשית טו ז')הרי בואו נודה על האמת. שורש הסבב הנוכחי הנו בחטיפת שלושת הנערים. ובהסלמה שבאה אחריה ובהסלמה שבאה בעקבות ההסלמה ההיא. ואולי קדם לכך המשבר בשיחות השלום, ואולי הפיוס בין פת"ח לחמאס הוא הגורם שקדם למשבר ההוא… אבל שורש הסכסוך הוא בפסוקים הללו. בזכות שלנו להיות כאן ובזכותנו להגן על עצמנו מפני אלו שלא מכירים בזכות ההיא.

המלחמה שמתנהלת היום מול החמאס יכולה להיות עוד סבב חסר משמעות (מבחינה הסטורית) אשר יביא שקט לשנתיים שלוש. והיא גם יכולה להיות, וזו הזדמנות אשר לא ניתן לדעת מתי תחזור כמותה, צומת משמעותית בהסטוריה של הסכסוך. אנו מנהלים מלחמה דלוקס מול החמאס. הוא נכנס אליה בתנאי פתיחה הגרועים ביותר מבחינתו, כאשר הוא כבר כמעט מרוסק. ולא ניתן להתעלם מן ההצלחה הכבירה של כיפת ברזל, אשר משנה לחלוטין את המאזן האסטרטגי. אני שומע דיבורים על הפסקת אש ושאלה שכל הזמן נשאלת: "כמה זמן?" ואני טוען, יקח כמה זמן שיקח. ניתן להכריע את החמאס, אין צורך להגיע להפסקת אש. יש לגרום להם לחתום על כתב כניעה כפי שמקובל היה לסיים מלחמות במאה הקודמת.

תעלת פנמה

תעלת פנמה הינה ללא ספק גורם הנדסי מרשים בכל קנה מידה. אורכה כ 77 ק"מ ובנייתה ארכה כ14 שנים (עם הפסקות), ע"פ הערכות יותר מ 27,500 מתו במהלך כרייתה. במהותה, היא נבנתה כדי לאפשר מעבר אניות דרך תא שטח אשר גובהו כ 26 מטרים מעל פני הים.

ציר פילדלפי, אורכו כ 13 ק"מ בלבד, כמה קשה לחפור לאורכו תעלה בעומק של 100 מטרים וברוחב של 3 (אני מגזים בכוונה), ולהציפה במי ים? ואני גם שומע שהמצרים נוחלים הצלחות כבירות במלחמתם במנהרות באמצעים פחותים בהרבה. מדברים על כניסה קרקעית, עולים קולות על כיבושה של הרצועה מחדש. ואני אומר. לא צריך. ניתן להסתפק בלכבוש את ציר פילדלפי בלבד ולהבטיח כי לא ניתן יהיה לחדש את מלאי הטילים מייד בתום הסבב הנוכחי, כפי שקרה בפעמים קודמות הן בעזה והן בלבנון.

אם מחוט ועד שרוך נעל

 וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם …. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.(בראשית י"ד כ"ב). אני צופה בדיווחים על מלחמת הדלוקס ואין לי שום ספק, בין אם ע"י הכנעה וריסוק מוחלט, ובין אם בהפסקת אש, מי ינצח בסבב הנוכחי. וגם בזה שאחריו ובזה שאחרי אחריו. שלא יהיה שום ספק. בסכסוך הזה אנחנו יותר טובים ויותר צודקים. אבל כשאני חושב בדמיוני רחוק יותר, עשר, עשרים או שלושים שנים קדימה. הניצחון שלנו כבר פחות ברור ופחות מובן מאליו. אנו נלחמים עם מיטב האמצעים הטכנולוגיים, ואנו הולכים ומשתפרים, כנגד הפרימיטיביים שבעמי העולם (מבלי להכנס לדיון אם יש או אין עם כזה) והם הולכים ונסוגים. ואני לא יכול להפסיק לחשוב: "עד מתי הכלכלה שלנו תוכל לשאת זאת?". עד מתי נוכל לשגר מייירטים שעלותם מאות אלפי שקלים כנגד טילים מתוצרת עצמית? חיזבאללה הבין היטב את המסר מהסיבוב הקודם והשקט נשמר, למרות נסיונות שכבר היו לגרור אותו אל הסכסוך. אולם אלפי הטילים שברשותו אינם מאות הטילים שברשות החמאס. וגם החמאס (או מי שיחליף אותו) יבין ויצטייד במוקדם או במאוחר. וגם בסוריה ובסיניי הולכות וקמות תשתיות טרור, ואולי יום אחד גם בירדן? וגם אירופה של עוד 20 שנה היא לא אירופה של היום (הבעייה הדמוגרפית) . כך שככל שאני הופך והופך בדבר בדמיוני. האסטרטגיה היציבה היחידה שתבטיח את קיומנו לאורך זמן הנה השלום. 

נאום הסטרטאפ

צפיתי בהנאה רבה בנאום הסטרטאפ של נפתלי בנט בועידת השלום של עתון הארץ. סופר שם על הסטרטאפ של בנט אשר לא עומד ביעדי המכירות עד שמנהל הכספים התריע "נפתלי, אם נמשיך כך החברה תיסגר"… "הייתה זו קריאת השכמה מטלטלת וקשה" …"שינינו את הכל…." ולבסוף החברה עלתה על מסלול הצלחה. הנמשל הנו השמאל הישראלי אשר עוצם עיניו, "אונס את המציאות". אני חייב לציין שאני מזדהה עם דברים רבים שנאמרו בנאום הזה, כולל המשכו אשר מנה את הסכנות הרבות במזה"ת ואת החשיבות האסטרטגית של השארותינו בגולן ובבקעת הירדן. אבל אני חייב להגיד: "נפתלי, אם נמשיך כך אנחנו נתרסק". קיים היום חלון הזדמנויות שמאפשר לדעתי להגיע להסדר, זה לא מיידי ולא קל, אבל אפשרי בעתיד הנראה. אם נמשיך במסלול בו אנו צועדים היום ננצח ניצחון גדול בזירה הצבאית אבל נובס כלכלית, או כפי שהתריע בפניך מנהל הכספים: "החברה תיסגר"

ניצחון

 וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.  טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.  טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם: (בראשית י"ד י"ד-י"ז).

אני לא מחשיב עצמי כשמאלני, אני שומע דיבורים אשר הם בעיניי על סף התבוסתנות על כך שלא ניתן להכריע את החמאס, לא ניתן להפסיק לחלוטין את ירי הטילים. ואני אומר ניתן גם ניתן. השאלה היא: מה יהיה אחר כך? לשיח הציבורי הפוליטי שני פנים:  פן אחד הדן באופן ענייני באיום האסטרטגי על קיומה של ישראל. בהקשר הזה כבר טענתי: "האסטרטגיה היציבה היחידה שתבטיח את קיומנו לאורך זמן הנה השלום". הפן השני הוא התיאולוגי. אלו הגורסים כי אלוהים בחר בנו, נתן לנו את הארץ והוא אשר יגן עלינו. ולהם אני רוצה לומר:

  1. קודם הייתה פברובוקציה של האוייב. יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם.
  2. אח"כ הייתה המלחמה. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו…
  3. אחריה בא הניצחון. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה ….  טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ…
  4. ולבסוף האוייב נכנע. כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם:  תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.
  5. ואז אברהם בחר בשלום. כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם…  כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.

ההיסטוריה היהודית מלאה בדוגמאות בהם ה' לא הנחיל ניצחון לעם ישראל (מחורבן בית ראשון ועד השואה). ראיתי לנכון להביא דווקא מבראשית י"ד דוגמה בה ה' כן הנחיל לנו את הניצחון ואברהם, כדרכו, בחר בשלום.

ואז…

6. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר-ה' אֶל-אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: (בראשית טו א') … וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: (בראשית טו ז')

 מוגש כחומר למחשבה לקוראי shortcuts הנאמנים

אנא שתפו כדי שגם אחרים ידעו

השאר תגובה