האדם האובד

האדם האובד

הרכישה של waze ע"י google השבוע שמה במרכז את האדם האובד. אבל האם נעשה צדק חברתי? אה… שכחתי, אין כזה דבר. צדק לא קיים בטבע.

ראשית ברכות על הרכישה המוצלחת. ההייטק הישראלי על המפה. ואם יורשה לי לנסות לשים את האצבע על הנקודה שלדעתי הפכה את waze לכזו מוצלחת, במילה אחת, ביצוע. הרי כל סטרטאפ מתחיל ברעיון מוצלח ומיוחד, אולם waze אשר לא המציאה את הגלגל ידעה לבצע. בתוכנה, בשיווק ובחשיפה. אבל מבלי להיחשד כעוכר שמחות,  תרשו לי לנצל את האירוע המשמח כדי להציג דרכו את הסיבה האמיתית בגינה האדם הא(ע)ובד מתקשה לגמור את החודש.

בפוסט A+B=עסקים קטנים כתבתי בקצרה על תאוריית האשראי החברתי. התאוריה הזו, מוכיחה באופן אבסולוטי ובאינדוקציה, את הסיבה שלשכירים תמיד חסר כסף. אחזור בקצרה על ההסבר.

תארו לעצמכם מודל בו קיימים שני שחקנים בלבד:

שחקן X: מפעל יצרני המייצר את כל צרכי המשק.  להלן בעלי ההון.

שחקן Y: הקולקטיב, כל הפרטים אשר עובדים במפעל. מן המנכ"ל (השכיר) ועד לאחרון הפועלים.

משפט A+B אשר עומד בבסיס תאוריית האשראי החברתי, מסביר את מצוקת מעמד הביניים ומטה באופן הבא:

מסמנים A  את כל הוצאות השכר של המפעל.

מסמנים B את כל הוצאות של המפעל שאינם על שכר (חומרי גלם בלבד. אין אחרות!).

נניח לרגע שהמפעל עובד בהתנדבות. לא רוצה להרוויח אבל גם לא להפסיד. לכן כל המוצרים של המפעל נמכרים במחירי עלות A+B.

מכיוון שכח הקניה של הצרכנים הנו A ותמיד A<A+B תיאורית האשראי החברתי גורסת כי: "תמיד, אבל תמיד, יחסר לשחקן Y כסף והוא יאלץ ללוות אותו מן הבנק".

לכן מעמד הביניים תמיד במינוס.

כעת נניח שיש שני מפעלים: x1, x2. ניתן לסמן את הוצאות השכר שלהם A=a1+a2 בהתאמה, ובאינדוקציה להרחיב את התאוריה אל כלל המשק. הסיבה שהתאהבתי בתיאוריה בפעם הראשונה ששמעתי עליה היא הפשטות המתמטית שלה. אם מישהו מן הקוראים הנאמנים יודע להפריך את התאוריה, אשמח לשמוע כמובן. ואם מישהו זקוק להוכחה, יפתח נא את העיתונים הכלכליים ויקרא. המציאות הכלכלית העולמית של ימינו היא התגשמות התחזית של התאוריה. השחקנים הולכים ומתמיינים לבעלי הון ובעלי חוב.

ומה יהיה עם העובדים הזרים?

גם בבעיית העובדים הזרים נגעתי כאן בעבר, באופן סאטירי כדרכי. אני מזמין אתכם לחזור אל הפוסט. אומר בקצרה, הרכישה של waze ע"י google הפכה באחת את כל העובדים, אשר יש לברכם על כך שמרכז הפיתוח נותר בארץ, לעובדים זרים בתעשיית ההייטק האמריקאית. אלו הם פירות הגלובליזציה. השליטה על ההון עוברת לתאגידים והתיאוריה שלעיל אשר מתארת מערכת סגורה (דמיינו לכם משחק מונופול בן ארבעה משתתפים, נגמר בניצחון של אחד מהם, המחזיק את כל הכסף בידיו) מוכלת כעת על כפר קטן אחד, הכפר הגלובלי.

בעוד שנה וחצי יהיה טוב יותר?

בעוד שנה וחצי יהיה יותר טוב, כולנו נרגיש את השינוי, טוען יאיר לפיד בצ'אט אתמול בערב (ולמעשה בכל הזדמנות). לכל המבקרים את יאיר, תאמרו מה שתאמרו, הבן אדם שולט בחומר. עונה בשטף וברהיטות על כל שאלה, זהו אינו אדם מובל, זהו אדם לומד, אשר אינו חף מטעויות, כמו כל איש ביצוע. אולם עושה כמיטב יכולתו (ויש יכולת), וגם אם בדיעבד יסתבר שטעה, לא נוכל לטעון נגדו שהתרשל. תהיה זו טעות בתחום הסביר. כי הנבואה ניתנה לשוטים. וניהול הכלכלה לכלכלנים ולשרי אוצר ולא להמונים.

אולם יש דבר אחד שיאיר עדיין לא למד: לא לעשות את אותה הטעות פעמיים.  וזה להבטיח דברים שאינם בשליטתו. כי שלא יהיה ספק. הקיצוצים נדרשים, והגרעון חייב להסגר, אולם הפחתת כמות הכסף שנובעת מן הקיצוץ מסכנת את הצמיחה.

אני מתקרב לפואנטה, תתרכזו… בעצם לא

ריכוזיות

שמעתי אתמול הרצאה מעניינת של פרופסור ירון זליכה, במסגרת כלכלה על הבר. ירון דיבר על הפערים ברמת החיים בין ישראל לעולם המערבי, תיאורית ההתכנסות אותה סקר ירון מנסה לחזות את קצב הצמיחה של כלכלה ענייה ויכולתה להדביק את הפער מול הכלכלות העשירות, לטענתו ביצועי כלכלת ישראל לוקים בחסר, וכפי שכולנו מרגישים בכיס, כוח הקנייה של הצרכן הישראלי נמוך משמעותית מזה של חברו האמריקאי והאירופאי (ירון התעלם מן המשבר באירופה, אולם זו לא הנקודה). הסיבה אליבא דה ירון: הריכוזיות וההגבלים העסקיים, אשר מוסיפים כוח לחזקים ומחלישים את החלשים. התבוננות בדף הפייסבוק של יאיר לפיד (התמונות לכתבה לקוחות משם), מגלה כי האוצר מודע לבעיה, ומטפל בה (ההקפות בעיגול שלי – י.ג).

הגעת אל היעד…

עם כל הכבוד ליאיר, ויש כבוד. בעיית הריכוזיות כבר לא בידיים שלו. google רכשה את waze, זוכרים? פייסבוק נותרה מאחור במירוץ נגד עצמה, ואפל בכלל לא הייתה בקטע, היא הייתה עסוקה בלהוציא את IOS7, אשר יש הטוענים כי חתמה את הגולל על שלל אפליקציות צעירות אשר הפכו לפתע מיותרות כאשר ההצעה שלהן כבר בפנים (זוכרים את netscape מימי ראשית האינטרנט). וככל שההשפעה של הכסף הרב שהתגלגל לידי קומץ מובחר של מפתחים ויזמים מבורכת. לעקומות לורנץ, מדד ג'יני ולזוללי הלוקשים . הרכישה הזו עשתה רק רע.

אז יש עתיד?

בצעירותי , בשנות התשעים, הריביות היו גבוהות, ניהלתי ויכוח סוער עם הבוס שלי, אדם עתיר תארים ונסיון, בענייני נדל"ן, "מחירי הדירות תמיד יעלו", טענתי בידענות, "כך היה תמיד" (אז עוד לא הייתה לי תעודת בגרות, והוא עם תואר שני בכלכלה). והוא אמר לי משפט שליווה אותי מאז כל חיי: "ואיפה כתוב שמה שכבר היה הוא גם מה שיהיה?". בדיעבד, מחירי הדירות ירדו אח"כ בפעם הראשונה בתולדות המדינה. ואח"כ עלו שוב עד למצבם היום. הייתי שוטה, וניבאתי נכון. אולם המשפט ההוא נחרט היטב. מה שהיה אינו עוד. המדינות העשירות הגיעו לרוויה (או יפן יפן), אינן יכולות לעמוד עוד ביעדי הצמיחה, הטכנולוגיות מתקדמות בקצב מסחרר והבועות מתנפחות ומתפוצצות כאילו אין מחר (הבועה של 2008 היא התיקון של היציאה מן הבועה של 2000 וחוזר חלילה).

בטח שיש עתיד.

אבל יש דרך אחרת. תראו מה קורה במדינות  google, oracle, IBM רשימה חלקית. במדינות אלו, שרי האוצר יושבים על הרי מזומנים. הכלכלות שלהן אינן מבוססות על חוב, והנתינים משגשגים. השכר גבוה, המשרדים מפוארים, בונוסים, מה לא?

כשם שיש חברות, תאגידי ענק, אמריקאיות שיכולות לחיות על מזומן ולא על חוב, כך גם מדינות צריכות ללמוד להתנהל. מקור כל הרוע בהיווצרות הבועות הוא האשראי, כלומר החוב.
כפי שנטבע מטבע הלשון "פוליטיקה חדשה", יש מקום גם למטבע לשון נוסף, "כלכלה חדשה". כלכלה שאינה מושתת על חוב, בכלכלה כזו, עדיין A<A+B אולם המשק נמצא בצד הנכון של המשוואה.

שיהיה לכולנו רק טוב

ואל תשכחו לשתף, כדי שגם אחרים ידעו.

השאר תגובה