כלבי שמירה

חובת בדיקת נוכחות בגני ילדים

חובת בדיקת נוכחות בגני ילדים

חובת בדיקת נוכחות בגני ילדים

אהה, הנה אבא הולך, מוזר, אף פעם לא נשארתי לבד, בטח יחזור עוד דקה.
מה זה החום הזה? למה אבא לא חוזר?
חם לי, אני צמא, יבש בגרון, הצילו….
קשה לנשום, והיובש בגרון…
גם חם בכל הגוף, אני לא יכול לסבול יותר.
ואני קשור, לא יכול לזוז.
כמה זמן עבר?
למה אף אחד לא בא?
אני לא נושם יותר.
אני מת.

יש לי נוהג קבוע, אחרי שחיית הבוקר, אני מבלה כמה דקות בסאונה. הבוקר נשארתי כמה דקות יותר, לנסות לחוות איך זה מרגיש. זה מרגיש חם.

יש לי גם זיכרון ישן מודחק מן הצבא, שמירות. ארבע שעות, שש שעות. הזמן עובר לאט, כל דקה נצח, סיוט.

תכירו, כלב השמירה.

קיים מושג במחשבים, מתחום תכנות ה realtime, קוראים לו כלב שמירה או באנגלית watchdog. זהו דפוס תכנוני (design pattern). אשר עונה על הבעיה הפשוטה הבאה: "כיצד מערכת יכולה לוודא על עצמה שהיא מתפקדת כהלכה". התשובה: "היא לא יכולה". על כן מצאו פתרון. המערכת מדווחת שהיא תקינה, כל פרק זמן מסוים, מדווחת שהיא תקינה, והיא יודעת לעשות זאת כל עוד היא תקינה. מערכת אחרת, חיצונית, בילתי תלויה, מצפה לדיווח התקינות הזה, ואם הוא לא מגיע בזמן, יודעים שיש תקלה ומבצעים פעולת תיקון נדרשת.

אבל לשכוח תינוק במכונית? איך אפשר?

איך אפשר לשכוח פעוט במכונית? אני סוג של מומחה, בעניינים של לשכוח אני מתכוון. חצי מן החיים שלי עוברים עלי בחשיבה עמוקה: איפה שמתי את המפתחות? היכן חניתי את המכונית? איפה משקפי השמש שלי אני שואל? איפה ששמת אותם היא עונה. ברור שהם שם, אבל איפה שמתי אותם? אבל לשכוח תינוק במכונית? איך אפשר?

עזבו אותי מצדקנות. מסתבר שאפשר. סיכוי קלוש, אולי אחד למיליון. זו הסיבה שמאות אלפי ילדים מוסעים יום יום ורק פעם או פעמיים בשנה, אחד נשכח בהסעה ומת.

חיפשתי קצת בגוגל, מסתבר שזה לא בעיה של חרדים (יש להם יותר מדי ילדים, וגם בגלל שהם כאלו סחטנים, הם מקבלים הסעות על חשבון המדינה) וגם לא בעיה של ערבים (בן כה הילד הולך להיות שהיד, אין צורך להקפיד על ביטחונו יותר מדי) מסתבר שגם בארצות הברית שוכחים ילדים במכונית מפעם לפעם. וגם אצלנו האליטה החילונית בורגנית זה קרה אתמול.

אבל יש פתרון, כל כך פשוט, כל כך קל לביצוע. לא מחייב את ההורים או חברות ההסעה לרכוש מכשיר על חשבונם. והוא חסין כמעט לחלוטין מפני כשלים.

חובת בדיקת נוכחות בגני ילדים, פעוטונים וקייטנות.

זה עובד כך:

  1. הגננת קוראת שמות, בבוקר.
  2. אחד הילדים או יותר חסר.
  3. הסייעת מתקשרת להורים, שואלת מדוע הילד חסר.
  4. במידה והילד עם ההורים, הכל בסדר.
  5. במידה והילד נשלח לגן כרגיל, מבינים שיש בעיה.

זה לא מוריד אחריות מן ההורים. זה לא במקום חובת הנהג לבצע סריקה. זה רק מנגנון אל כשל (fail safe). קו ההגנה האחרון. גם לא צריך תקציב, לא צריך לקנות שום דבר (אולי בגלל זה אין לובי).  ניתן גם ללטש את הפרטים הקטנים, שההורים יודיעו אם הם לא שולחים את הילד ,whatever.

בדרך כלל אני שונא שמתערבים לי. אני לא סובל שהמציל צועק עלי בחוף הים, ויוצאת לי פריחה כל פעם שאני רואה מצלמת מהירות שהיא סוג של התנשאות שלטונית על האזרחים. המדינה שומרת עלינו, כי אנו לא מספיק חכמים/אחראיים לשמור על עצמנו.

הפעם זה שונה, אין כאן עניין של אחריות, ציות או אי ציות לחוק. רק טעות אנוש קטנה, והמחיר, אוי המחיר.

השיטה טובה, באחריות, כל כך טובה שלא נותר לי אלא להצטער שלא אני המצאתי אותה.
היו כבר ניסיונות לחקיקה שלא צלחו.
מלשכת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס (פניתי לכמה חכי"ם, היא היחידה שהגיבה) נמסר שניסיון קודם לא צלח את ועדת השרים לענייני חקיקה.
אולי דעת הקהל תעשה את שלה הפעם.
זה לא גז או ערק, אלו רק הילדים שלנו.
צוקרברג, תראה להם למה אתה מסוגל.

תנחומים למשפחה ולעם ישראל

שלא  נדע עוד צער

השאר תגובה