מפלצות

מפלצות

רצח בעבור 6000 שקלים? או תולדה של הזנחה, רשלנות, התעלמות ורוע? האם הפכנו לחברה של מפלצות?

הקוראים הוותיקים שלי כבר רגילים ואולי אף מצפים לסגנון הביקורתי שלי, הציני והקצרני, המאפיין בדרך כלל את הבלוג. אולם בפוסט הזה אני נוגע בנושא כואב, פצע פתוח של חמש משפחות בישראל. על כן, על אף הביקורת שיש לי, ומבחינתי חייבת להיאמר, בחרתי להתנסח הפעם באופן רציני יותר, באופן יותר מאופק.

בטרם אגע בנושא עצמו, אוסיף ואקדים כי אני מכבד את משפחות הנפגעים ומשתתף בצערם. אנשים שנרצחו על לא עוול בכפם. אין מילה שיכולה להיכתב שתפחית את הכאב. ואין אדם אחד בעולם שיכול להשיב לשאלה ששואל עצמו כל אדם שנפגע או ששכל בן משפחה באותו אירוע. למה?

אני מדבר על הרצח בבנק הפועלים בחודש מאי השנה. הרצח המזעזע והמיותר בו "עקב חוב של 6000 ₪" ירה איתמר אלון בארבעה אנשים חפים מפשע ושם קץ לחייו.

אין לי ספק שלו היה נתפס בטרם הספיק לשים קץ לחייו היה נשפט ומורשע. במקרה זה הוא היה זוכה להגנה ככל נאשם במדינת ישראל. אולם עקב נסיבות סיום האירוע, יצא שלא זכה, אפילו על קברו, למילה של סנגוריה שתאמר לזכותו. ומשלא יצא איש להגנתו. גם השאלה, למה? לא נשאלה ברצינות הראויה. הרי אנו יודעים למה. היה כתוב בעיתון. "עקב חוב של 6000 ₪" אפשר לסגור את התיק. תודה לאל, יש מספיק מיקרים לא מפוענחים במחוזותינו לעסוק בהם. אפשר להמשיך הלאה.

גם עיתוי האירוע, בעיצומו של דיון ציבורי סוער על העוני ועל הפער בן יחס הבנקים לחובו של האזרח הקטן ולחובם של בעלי ההון, עלה וגווע כהרף עין, וטוב שכך. ושלא יהיה ספק, אין בי שמץ של ביקורת על התנהלות הבנק. וכפי שנקטתי עמדה נחרצת בפרשת בנק לאומי – נוחי דנקנר. על פיה זכותו של הבנק לפעול כפי שפעל (למחוק), כך אני מגן כעת, באותה נחישות, על זכותו של בנק פועלים לפעול כפי שפעל (לגבות את החוב ו/או להגביל את החשבון).

ועל אף שאני סבור שיכול היה להיות, באופן היפותטי כמובן, שביקום מקביל כלשהו, באותן נסיבות עם אותם משתתפים, עקב תגובה אמפתית של מישהו מעובדי הבנק או מישהו בקהל, היה האירוע נגמר אחרת (החשבון היה מעוקל אולם הרוצח לא היה מאבד את עשתונותיו). כאמור אין לי שמץ של האשמה כלפי הדרך בה פעל הבנק ופעלו נציגיו. ובאופן כללי אני נגד ביקורות שהן בגדר חוכמה בדיעבד.

בנק הפועלים נווה זאב
הזעזוע שאחרי – סניף הבנק בנווה זאב בבאר שבע

 

אבל אני מאשים, ועוד איך אני מאשים, את החברה הישראלית. אשר כשלה הפעם ובפעמים רבות אחרות בזיהוי מצוקה של אדם המהלך בקרבה. הולך ודועך, שוקע ומתדרדר, מבלי שאיש מבחין, איש אינו מאבחן, איש אינו מציע עזרה. איש אינו מציל. וכבר השמעתי כאן ביקורת דומה בעבר. כשעסקתי בפרשת עמנואל רוזן,  להבדיל אלף אלפי הבדלות.

"עניותה של החברה הישראלית. שידעו ולא עשו דברלעזור למטריד, להתגבר על חולשתו, כדי שלא יטריד אחרות. היו עסוקים בשאלה: האם נחצה קו? שתכליתה אינה טיפול ומניעה, תכליתה ענישה בלבד."

האם נהיינו כה אטומים? כה אדישים לסבל של אדם המהלך בקרבנו? האם היינו רעים כלפיו בטרם המקרה? לאורך השנים?

אני מחזיר אתכם אל המקרה, או ליתר דיוק אל הסיקור:

"אתמול סיפרו תושבים כי אלון היה אדם תמהוני שלא תקשר עם החברה. "הוא כל הזמן חי על הקצה. הפעם כנראה הוא הגיע למסקנה שהוא לא יכול יותר וזה לא מתאים לו", סיפר תושב באר-שבע."

"מהפרסומים עולה שאלון שלף בעבר במהלך סכסוך שכנים את נשקו, כשבעקבות אותה תקרית הועמד לדין ונלקח נשקו. זאת, כשלדברי הנהלת ביהמ"ש המשטרה היא שהחזירה לאלון את נשקו."

"כשנה לאחר פעולתו במניעת אירוע הטרור, החלו להצטבר תלונות על יחסי האנוש שלו מצד מנהלות בתי ספר בעיר, שהובילו בסופו של דבר לפיטוריו. "הגעתי למסקנה שהתקשורת כל כך לקויה שאין ברירה" סיפרה אחת מהן. מנהלת תיכון מקיף ו' הוסיפה כי "התגובות שלו היו מאוד בוטות. הוא לא היה קשוב לאנשים בשטח, התבצר בעמדות שלו והקשה עלינו את העבודה".

"במהלך חגיגות פורים 2003, הגיע אלון לאחד מבתי הספר בעיר לבוש בחגורת נפץ מדומה. מנהלת בית הספר שהבחינה בו הגיבה בחומרה, והשניים ניהלו ויכוח חריף שגלש לאיומים. בסופו של דבר, נחשב האירוע כקו פרשת המים שאחריו פוטר."

"מדובר באדם מאוד חריף, חכם, מקצועי שחש עצמו כקורבן של המערכת. הוא בהחלט עשה רושם של בן אדם שפוי, אבל קצת חריג"

עד כאן מן העיתונות.

 איתמר אלון

איתמר אלון בימים יפים יותר – בנסיבות אחרות הי היה אולי נותר אזרח מועיל לחברה ולעצמו

היווצרות של אי כשירות חברתית

"לא היה שום ספק שססיל הוא איש מבריק, הוא התמחה בקולג' בלשונות זרות והיה מתרגם מעולה. ובכל זאת התברר שהוא לא יצלח בהרבה עניינים חשובים. ססיל, כך נראה, לא היה מחונן בכישור החברתי הפשוט ביותר. הוא הרס כל שיחה קלילה על כוס קפה והתנהג בצורה מגושמת בכל בילוי."

מתוך הספר אינטליגנציה ריגשית

כעס נבנה על כעס

"כאשר הגוף נמצא כבר במצב של עירנות עצבנית… ומשהו גורם לחטיפה ריגשית, הרגש שנוצר כתוצאה מכך הוא בעל עוצמה גדולה במיוחד" … בנקודה זו בני האדם אינם מוכנים לסלוח ואי אפשר לדבר עימם בהיגיון. מחשבותיהם סובבות על נקמה ושילומים, תוך התעלמות מן התוצאות האפשריות."

גם כן מתוך הספר אינטליגנציה רגשית

לאחרונה חודרת אל התודעה הציבורית תסמונת האספרגר, נתקלתי בה אני לראשונה בצפייתי בסדרה המצוינת "הגשר" אשר שודרה בכבלים. הלוקים בתסמונת, אשר נמצאת על הרצף האוטיסטי. מתקשים בתקשורת עם הזולת על אף שבתחומים אחרים תפקודם נורמאלי.

מן הויקיפדיה…

"אנשי תסמונת אספרגר המנסים ליצור קשר עם הזולת נתקלים בקשיים עקב חוסר יכולתם להבין מסרים לא מילוליים כגון הבעות פנים ואינטונציה. התקשורת שהם יוצרים הינה בדרך לא שגרתית או יוצאת דופן… התנהגותם המוזרה וחוסר רגישותם לתחושות הזולת עלולים להכשיל חברויות ולגרום לתסכול רב. אנשי התסמונת עלולים גם להגיב בצורה בלתי מתאימה לנסיבות חברתיות מסוימות…"

מקור אחר

רוב נפגעי 'תסמונת אספרגר' בישראל אינם מאובחנים

"יצוין, כי חולים מבוגרים ברובם לא מאובחנים ולכן חולים מבוגרים סובלים מהתסמונת בצורה חריפה יחסית בשל חוסר טיפול ואבחון בגיל צעיר יותר"

יהיה זה יומרני, לא רציני ולא מקצועי מצידי לאבחן ולפסוק על סמך מידע שטחי מן האינטרנט. כל שכן, איני מכיר את איתמר אלון, את ההיסטוריה שלו. ובוודאי שאיני פסיכיאטר ואיני מוסמך בתחום. אולי הוא לקה בתסמונת או בכל מחלת נפש אחרת. מי יודע? אבל לטעון שרצח: "עקב חוב של 6000 ₪", give me a break… ניתן היה לטעון באותה מידה של רצינות כי הרצח בוצע מכיוון שהיה יום שני והרוצח לא אוהב ימי שני.

המלחמה בעוני

כאמור, יש לי ביקורת רבה על חוסר ההתמודדות של החברה עם בעיות בתחום הרגש והנפש. אדם שנפצע ברגלו או בידו מסוגל לפנות לרופא ולקבל עזרה. אדם הלוקה בנפשו, אינו מסוגל לעזור לעצמו, הוא חייב לקבל עזרה מבחוץ, גורם חיצוני חייב ליזום, אחרת הוא ילך וידעך. ברוב המקרים הוא יתדרדר וישקע לבדו. במקרה של איתמר אלון, זה נגמר אחרת (בארה"ב, אגב זה נחשב מאוד מקובל, לפתוח בירי לכל כיוון עקב מצב רוח רע).

אני חוזר אל הציטוט, להלן המקור:

"מדובר באדם מאוד חריף, חכם, מקצועי שחש עצמו כקורבן של המערכת. הוא בהחלט עשה רושם של בן אדם שפוי, אבל קצת חריג"

לדברי פרקליטו אז, עו"ד טנא דותן, "הוא היה איש שונה בנוף הרגיל של הלקוחות, אדם שנלחם בטחנות רוח, שמחפש את הצדק והאמת בכל דבר והיה מוכן להילחם במערכת כדי להשיג את מה שהוא רוצה".

איתמר אלון פוטר לאחר שהגיע לעבודתו כמאבטח, במהלך מסיבת פורים, מחופש למחבל חגור בחגורת נפץ. הוא פוטר, תבע את מקום עבודתו, והפסיד. אני מבין מדוע הוא פוטר, השופט הבין מדוע הוא פוטר, ואני מניח שאתם הקוראים מבינים מדוע הוא פוטר. אבל האם איתמר אלון, אשר לא נטען כלפיו אז כי הוא אינו שפוי, הבין מדוע הוא פוטר? האם הוא היה חייב להיות מפוטר? אולי עזרה מקצועית, אבחון מדוייק של מצבו הנפשי, היה מחזיר אותו אל התלם.

לא צוקרברג אבל גומרים את החודש

הנה לפניכם ניסוי מעניין:

חיפוש בגוגל צוקרברג ואספרגר

תוצאה אחת:

לא צוקרברג הבא, אבל גומרים את החודש

דבר חיובי אחד בטוח צמח מההיי-טק: התגלתה סביבת עבודה שבה יכולים אנשים עם תסמונת אספרגר, אוטיסטים בתפקוד גבוה, להשתלב בבקרת איכות של תוכנות מחשב – עבודה שאינה מחייבת כישורים חברתיים אבל תובעת דייקנות

תוצאה אחרת

לא חבר: למה דווקא מארק צוקרברג ומה הוא עשה כדי שלא יכתבו עליו

"... ג'סי אייזנברג, שמגלם אותו בסרט, למד את דמותו באמצעות האזנה לצוקרברג באייפוד ובאמצעות שיחות עם טיפוסים שמזכירים אותו – מעין גאונים עם הפרעות חברתית, בהם בן דוד של אייזנברג, שבמקרה גם עובד בפייסבוק. אייזנברג גם קרא ספר על תסמונת אספרגר, תסמונת שברשת מתרוצצת השמועה שצוקרברג לוקה בה."

אני מזמין את הקוראים לחזור על הניסוי, אתם גם מוזמנים להחליף את הביטוי צוקרברג בג'ובס או ביל גייטס.

 מארק צוקרברג

ג'סי אייזנברג בתפקיד צוקרברג ב"רשת החברתית" – בתקשורת אנו נחשפים לדמותו הבוטחת של צוקרברג בלבד

לאיתמר אלון לא היה מושג במחשבים, אני בטוח כי בשום קונסטלציה, הוא לא היה הופך לצוקרברג, ג'ובס או גייטס. במקרה הטוב (או הגרוע, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים), הוא היה הופך לאהוד ברק. אולם זה כבר לא משנה, הוא יצא למסע ולקח עימו ארבעה שותפים שלא כל כך רצו להצטרף.

אבל הלקח יכול להילמד, כדי שיהיו עוד הרבה צוקרברגים ואף לא איתמר אלון נוסף אחד. רוצים להילחם בעוני? עזבו אתכם מקצבאות, אם רק תימצא הדרך להנחות אנשים כמו איתמר אלון, אנשים הסובלים מלקויות נפשיות, הפרעות קשב, ואלף ואחד חסמים המקשים עליהם להתפרנס, להשתלב בחברה, במקום להיות מושלכים אל החצר האחורית כאילו היו סחורה פגומה, לפטרם כאילו היו כלים חד פעמיים. כי אם לא נעשה זאת, לא רק שנהפוך לחברה יצרנית המייצרת מפלצות.

אם לא נלמד לקבל את השונה ולסייע לו, נהיה אנו כולנו לחברה של מפלצות.

מילה אחרונה לסיום. אתם מוזמנים, יותר מתמיד, להגיב דרך הפייסבוק ולעורר דיון בנושא, וכמובן לשתף, לשתף, לשתף….

השאר תגובה