משוגעות

משוגעות

משוגעות

 

אקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה יירה, כידוע, בסוף המחזה. על כן אם לחצתם על קישור אל הפוסט הזה כי ראיתם תמונה של נערות בביקיני ואתם מרגישים מרומים מן הפסקה ההולכת וקרבה. אנא מכם, המתינו מעט, הקשר עוד יתגלה.

משוגעים

לאחרונה מתברר כי יש איזו אופנה חדשה לצקת אלומיניום מותח, או בטון, אל קיני נמלים ולהעלות את הסרטון ל youtube. וכך נחשפתי לגמרי במקרה אל עולמן הקסום של הנמלים. מתברר כי ערמות העפר הקטנות שכולנו מכירים כפתחי קיני הנמלים הנן "קצה הקרחון" וכי עולם שלם וקסום מתחבא לו שם למטה. רשת מסועפת ומתוכננת להפליא של "אוטוסטרדות", קטעי קישור וחללים. ממש קשה להאמין שזוהי יצירה אקראית של הטבע ולא פרי של איזשהו תכנון אדריכלי מוקפד.

עבודת נמלים

ואחרי שראיתי את הסרטון ההוא, וכמיטב המסורת ב youtube, קישור גרר קישור, ועוד כמה דוגמאות התגלו. החלה לחלחל בי התודעה: כמה שונות הנמלים מאיתנו, בקצה השני של שרשרת המזון. ולעומת זאת כמה הן דומות. ואולי יותר נכון לומר, כמה דומים אנו להן. כמה הכלכלה שאנו לוקחים כמובן מאליו כמסודרת ומאורגנת, כאוטית ואקראית ממש כמו עולמן הקסום של הנמלים (כאוס זה לא סתם בלגן). אמנם הבניינים שאנו בונים מתוכננים להפליא, יש להם צורות גאומטריות מוגדרות. הפירמידות של מצריים (משולש), הקוליסאום ברומי העתיקה (אליפסה) ואפילו מגדלי עזריאלי מרחיקי הלכת (לפחות אחד מהם ריבוע). אולם הם צצים במיקומים שונים, בצורה אקראית לחלוטין למתבונן מן הצד, על פי תכסית הקרקע, הכבישים או היזם הזריז אשר החליט לבנות כאן ולא שם.

וככל שצללתי אל עולמן הקסום של הנמלים, הבנתי כמה אנו דומים להן. ממש כמותן אנו מסוגלים להרים משאות כבדים עד פי 100 ממשקל גופנו באמצעות אצבעותינו הדקיקות. וכמותן יש לנו את היכולת לתקשר בדרכים מתוחכמות. אבל ללא ספק התכונה הבולטת ביותר המשותפת להן ולנו היא הרצון לבנות ולבנות ולבנות (ולבנות ולבנות…). ורגע לפני שאני מפסיק לדבר עליהן ומתחיל לדבר עלינו. תמונה אחרונה ברשותכם מעולמן הנפלא. תתבוננו בבקשה כמה תמונות מטה ותנסו להבין את המשמעות. זה ממש כאילו נמלה אחת אמרה לחברתה: "בואי נחפור עד סין". וחברתה ענתה לה: "בשביל מה?". "מה אכפת לך, בואי". והן חפרו וחפרו וחפרו, ממש כמו משוגעות.

tel-aviv

פה מגדל, שם בניין, קו הרקיע של תל אביב, איזה כיאוס

 

common

אדם מניף פיל  בכח אצבעותיו בלבד, נמלה אוחזת פי 100 ממשקל גופה כשהיא תלויה הפוך ממשטח זכוכית וצעירים מתקשרים בניהם

going to chaina

 

איפה אנחנו ואיפה הן?

כל מי שעוקב אחר העיתונות הכלכלית הממוסדת, וה"עיתונות" הלא ממוסדת שקמה לצידה (בלוגים, פוסטים ודיונים בפייסבוק), לא יכול להימלט מן התחושה שאנו נמצאים באיזו צומת של סדר כלכלי חדש. אימפריות קמות,  אימפריות נופלות, מחאה חברתית עולמית שלא הייתה כמותה ואיזו שהיא צעקה שנשמעת ברקע: "חברים, תתעוררו, עובדים עלינו, כל השיטה שלנו היא קונספירציה אחת גדולה". וכמיטב אופנת הopen source שמאפיינת את העשור האחרון. חלק מן הפתרונות המוצעים באים דווקא מן הציבור (מלמטה). ולא מן ההנהגה (מלמעלה). וללא ספק, שתי הדוגמאות הבולטות ביותר הן הביטקוין, המטבע הוירטואלי החדש. והתנועה לשינוי מוניטרי העולמית, עליה דיברתי כבר בעבר.

איפה אני?

בעת האחרונה, בין דיון בפייסבוק, לפוסט בבלוג, צפייה ב youtube בסרטים על אלומיניום מותח הנמזג לקינם של נמלים ואי אלו פעילויות נוספות שאני מעורב בהן (אני גם סטודנט), אני עסוק בלחדד את ידיעותיי הדלות בשפת ה SQL. ומכיוון שבחרתי, לשם שינוי, לעשות זאת באמצעות ספר ולא מן האינטרנט  יוצא לי מעת לעת להיתקל גם בהערות הנוגעות באבולוציה של שפת ה SQL ושל אחת התוכנות הנפוצות והמדהימות שמיישמות אותה, Oracle RDBMS.

מחשבות על אבולוציה.

לארי אליסון (ושותפים) ייסד את אורקל בשנת 1977. הוא לא היה הראשון, הייתה כבר IBM, אבל הוא היה חלק ממהפכה. התוכנה שהוא פיתח חדרה לתעשייה ושיפרה את יכולת השליטה של ארגונים גדולים. היא הוותה תשתית למהפכה שבאה אחריה, מהפכת ה ERP (שי אגסי מ SAP אשר היה חלק ממנה נכנס לרשימת 20 האנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה הגלובלית של CNN ב2003 ותארים נוספים). מהפכה זו לא רק שיפרה אלא שינתה מן הקצה אל הקצה את האופן שבו אירגונים חושבים (ומתמחשבים). והיא לחלוטין הייתה לא מנותקת ממהפכה שהתרחשה לצידה. המחשבים הפכו מהירים יותר וזמינים יותר.

“Scotty, we need more power.”

עד לפני שנה, עת כיהנתי כמנהל IT של חברת הייטק המפתחת את הדור הבא של שבבי תקשורת סלולרית (LTE), חלק ניכר מזמני הוקדש ללרצות את גיא, ראש צוות ה backend אשר לא ידע שובע מעולם. הבן אדם היה פריק של כח. אבל לא מה שאתם חושבים (בפועל הוא בחור חביב מאוד). "איפה השרתים שהזמנתי? אני זקוק לעוד שרתים, יותר מהירים", כך גיא. מסתבר שכדי להתגבר על הסיבוכיות של פריסת הרכיבים ההולכים ומתרבים על השבבים ההולכים ומצטמקים צריך כח מחשוב חזק. ובשפה פשוטה, it takes one to build one.

כתבה נוספת בה נתקלתי לאחרונה לגמרי במקרה עוסקת במחשוב קוואנטי. מדובר במחשבים הפועלים כבר היום, אשר כח החישוב שלהם חזק, כך על פי הכתבה, פי 3600 ממחשבים רגילים. כדוגמא לכך מוצג פתרון של בעייה NP קשה, בעיית הסוכן הנוסע בין עשרות ערים ומנסה למצוא את המסלול הקצר ביותר. מחשב המינהור הקוונטי פותר בעייה כזו בחצי שנייה בעוד למחשב קונבנציונלי היו נדרשות כ 30 דקות. ואפרופו מנהור, זוכרים את הנמלים המשוגעות חופרות המנהרות? מסתבר שבעיית הסוכן הנוסע מעסיקה גם אותן והן מצאו פתרון (חפשו בגוגל Ant colony optimization TSP).

זו הטכנולוגיה, טמבל.

 אבל התופעה שאליה רציתי להסב את תשומת ליבכם אינה קשורה ישירות לטכנולוגיה או לנמלים. אני מדבר כאן על מערכות משוב שלילי,  מערכות שמזינות את עצמן. הכתבה המצולמת על המחשוב הקוונטי מהפסקה הקודמת מסתיימת באמירה: "החוקרים עצמם עדיין לא יודעים מה לשאול את המחשב". מה זאת אומרת לא יודעים? תנו אותו לגיא מה backend והוא ישתמש בו כדי לבנות מחשב יותר חזק. או שתתנו אותו למשוגעים שהמציאו את הביטקוין, והוא כבר ייצר לכם אינפלציה מטורפת.

וכך הטכנולוגיה כמערכת שמזינה את עצמה יוצרת עוד טכנולוגיה וחוזר חלילה. ובמקביל האנשים שיוצרים את הטכנולוגיה עושים כסף. הרבה כסף. והכסף הזה מושך אליו עוד אנשים אשר תורמים לצמיחה של הטכנולוגיה וכך הולך ונבנה לו קן של נמלים. והמלכים שלו הם לארי אליסון, סרגי ברין, מארק צוקרברג, סטיב גובס ז"ל ואחרים. אשר הפכו את הסופר אורגניזם שנקרא אנושות לקן אחד גדול של נמלים פועלות.  והם לא נבחרו באופן דמוקרטי בתהליך מושכל. הטבע בחר אותם מבין מליארדי נמלים פועלות באופן אקראי לחלוטין.

אורקל, רדווד סיטי, קליפורניה

מטה אורקל ברדווד סיטי. נתיב הכסף גרם לסיליקון ואלי לצמוח בצורה כיאוטית כמו קן נמלים

הכל מתחיל בחינוך

דוגמה נוספת למערכת שמזינה את עצמה היא, ללא ספק, מהפכת ההשכלה. העובדה שכל זב חותם בכיתה א' שולט ביסודות הקרוא וכתוב אשר היו נחלתם של בודדים בלבד לפני פחות ממאה שנים. וכל תלמיד תיכון ממוצע פותר משוואות ריבועיות אשר היו מובנות לאלפים בודדים של בני אדם לפני כמה עשורים. וכל בלוגר בעל גישה לאינטרנט יכול לכתוב על מערכות משוב שלילי, נמלים, מחשוב קוואנטי וסוגיות כלכליות, הנה ללא ספק מערכת המשוב השלילי המשמעותית ביותר שאחראית לצמיחה המטאורית של האנושות. עד לרגע שבו נמלה פועלת, משכילה וחכמה (ושבעה), אשר מתבוננת בקן מלמעלה ומתרשמת שכל הנמלים הן אותו הדבר קמה וצועקת: "חברים, עבדו עלינו. השיטה לא טובה", והעסק מתחיל להשתבש.

ורגע לפני שאני מתפנה לעסוק בשאלה "האם כל הנמלים אותו דבר?", דוגמה אחרונה ברשותכם למערכת שמזינה את עצמה. כזכור ההתפתחות הטכנולוגית שדיברתי עליה הובילה לצמיחה כלכלית, וכך כסף נמשך לכסף ובתהליך סינרגטי יוצר עוד כסף. ולאן הולך הכסף? לנדל"ן כמובן. וכך כמו הנמלים המשוגעות שבונות ובונות כך גם אנו, בני האדם, בונים בתים גדולים יותר ומפוארים יותר ומחירי הנדל"ן עולים. מה שגורם לבניית עוד ועוד בתים. והבתים שנבנים צריכים בית לעצמם וכך נבנים עוד בתים וחוזר חלילה…. אופס (!!!). תיזהרו. היכולת של הנדל"ן לפעול כמערכת שמזינה את עצמה הרבה יותר מוגבלת ממה שניתן לחשוב, כפי שאכן התברר ב 2008.

האם כל הנמלים אותו דבר?

אבל האם באמת כל הנמלים אותו דבר? ובכן, התשובה שלי חד משמעית ובלתי ניתנת לערעור. בטח שכן. כי מה שמשותף לנמלה פועלת ולמלכה, ללארי, סטיב, מארק, שי ואייל (גולן) וגם לדבורים (ולמלכה שלהם) ולי ולכם הקוראים, הנה העובדה שאנו פועלים על פי הדחפים הביולוגים הבסיסיים ביותר שלנו. אנו פועלים בראש ובראשונה כדי להשיג אוכל וקורת גג אבל מעל הכל כדי להעביר את הגנים שלנו הלאה. זו גם הסיבה לכך שהנטייה, שלנו הגברים, ללחוץ על לינקים אשר מצורפים לתמונה של נערות בביקיני או לזרוק קריירה מפוארת עבור דקות של אושר היא כל כך חזקה.

מה אני, גננת?

ואם כבר מדברים על ביולוגיה, ממש כמו אמא המגוננת על ילדיה אשר מבקשים ממנה ללכת ולשחק למטה בחצר והיא עונה להם: "בסדר, אבל אל תתרחקו יותר מדי". אני מפציר בכם. הבעיות של האנושות הנן קשות ומורכבות: עוני, בועות, פערים חברתיים, מונופולים דורסניים, ריכוזיות, פשע, רשימה חלקית. תחשבו על פתרונות יצירתיים, תתעלו על עצמכם, תתפרעו. מי יודע מתוך הגיוון האדיר הזה באיזה פתרון הטבע יבחר? אבל אנא מכם, בבקשה, כשאתם מציעים פתרונות יצירתיים "אל תתרחקו יותר מדי". תנסו בבקשה לא להפר את האקסיומות הבסיסיות של הטבע ובראשן חוק שימור אנרגיה. כי זה לא יעבוד.

סוף דבר.

אני לא מחזאי והבלוג שלי איננו תאטרון. ועדיין האקדח שהונח על השולחן בתחילה חייב לירות בסוף. אני עדיין חייב לכם תשובה, במידה והרמז לא היה מספיק ברור. מדוע בחרתי דווקא בתמונה ההיא, של נערות בביקיני, לעטר את ראש הפוסט הזה. ובכן, תתבוננו בקליפ שממנו גזרתי את התמונה ושיפטו בעצמכם.

האם  הנערות האלו לא משוגעות?

השאר תגובה