שובו של המחיקון

Retro-TV

בסוף שנות השבעים החל הצבע לחדור בהדרגה אל חיינו. ולא שחיינו בשחור לבן עד אז, כי אם שידורי הטלוויזיה היו כאלה. עם הגעת המקלטים הצבעוניים, התעורר חשש להשפעות השידור בצבע על החברה הישראלית השברירית, ובהחלטת ממשלה אולצו האזרחים הפגיעים להמשיך לצפות בטלוויזיה בשחור לבן. וכך כל מי שגורלו שפר ויכול היה להרשות לעצמו טלוויזיה צבעונית, שלשל עוד אי אלו שקלים לכיסים אפלים ורכש לעצמו אנטי מחיקון.

בהתבוננות לאחור ניתן להתרשם כי עברנו כברת דרך ארוכה מאותם ימים. אולם מקריאת טורים מסוימים עולה הרושם כי ישנם עדיין אנשים אשר בוחנים את העולם בשחור ולבן. וכל זאת בשם הנאורות והחופש. ואני מכוון לשורת התבטאויות, דעות ופרשנויות בנוגע להטרדות המיניות. אשר שיאן לטעמי בהדחת שני שופטים ללא הליך ראוי בגין התבטאויות אומללות (ושלא יהיה ספק, הן אכן אומללות לטעמי).

לפני שאמשיך ואטען תרשו לי לסייג ולומר כי אין בכוונתי להיות סנגור לאיש מן האישים שסיימו קריירה מפוארת לאחרונה. גם אין בכוונתי לטעון בזכות הפורנוגרפיה, מיסוד הזנות (בזכותה טענתי בהזדמנויות אחרות). אני איני חושב שיש אישה אחת בעולם אשר נהנתה מאונס. ואיני טוען לזכות היסוד של הגברים להטריד. עיקר טענותיי: העולם בו אנו חיים אינו שחור לבן. וכן זכות החפות, ועקרון השוויון בפני החוק  הינם עקרונות דמוקרטיים נעלים אשר אני מצר על כך שיש עדיין צורך להגן עליהם.

במאמר דעה שהצליח לעורר את חמתי:

האמירה "יש נשים שנהנות מאונס" אינה סתמית. היא שאובה מעולם הפורנוגרפיה שזכה למחסה בבג"ץ.

טוענת פרופסור אסתר הרצוג בגנות בתי המשפט בפרט ו"הפטריארכיה הישראלית" בכלל אשר מסתבר כי אני נמנה עליה.

מן המאמר:

"האמירה "יש נשים שנהנות מאונס" אינה אמירה סתמית…. היא שאובה מעולם הפורנוגרפיה שם מוצגים מעשי אונס ואף ברוטאליים…."

"פורנוגרפיה בתרבות הפטריארכלית היא תעמולה אנטי-נשית חריפה, המדרבנת גברים רבים לאלימות ביחסי מין…"

וכשאני קורא דברים מאין אלו. אני כבר לא יכול להימנע מלהגיב.

נתחיל בהגדרה: פורנוגרפיה – "תיאורי זימה, חומר כתוב או מצולם הגדוש אירועים ותמונות מחיי המין, כדי לגרות את היצר" .  אבן שושן

ותחת ההגדרה הרחבה הזו ניתן להכניס את הפורנו הרך בקצה האחד, תמונות עירום ואף בהלבשה תחתונה. ומן הקצה השני, הפורנו הקשה הכולל צילומי אונס ואף פדופיליה. ואם בצבע עסקינן. כשם שהחוק אינו מתיר אחזקת חומר פורנוגרפי פדופילי, לטעמי יש לאסור גם צילום והפצה של תכנים פורנוגרפיים המכילים אונס ו/או אלימות. אולם נזכור שבשבוע בו השופט שאמר מה שאמר אולץ לפרוש מתפקידו. פורסמו תמונות חושפניות של חיילות אשר צולמו ביוזמתן ועל דעתן, מן הסתם בחוסר מחשבה כי הדרך אל הרשת כה קצרה.

וניזכר בפרשה מן העבר בה כוכבת ילדים גילתה כי מצלמה המכילה צילומים אינטימיים שלה נגנבה, ולא חסרות דוגמאות. מה שמוביל לאמירה "ישית" כי ישנן בנות המפנטזות את חשיפתן שלהן ללא שאולצו לעשות כן על ידי בעל זימה שבוי של הפטריארכיה הישראלית.

 פרופורציהjpg

קצת פרופורציות – יש נשים אשר יודעות לעשות שימוש במיניות שלהן – מודעה של נשים המכוונת אל נשים.

אולם כזכור, לא באתי לטעון בעד או נגד נשים, גברים, פורנוגרפיה או טלוויזיה בשחור לבן.

הסכנה בגינה אני רוצה להתריע היא השתלטות הפייסבוק על הדמוקרטיה. חופש הביטוי הינו אבן יסוד של הדמוקרטיה. האנושות עברה כברת דרך ארוכה מימים בהם חופש הביטוי היה דבר שאינו מובן מאיליו. אולם כיום יחסי הכוחות השתנו. וחופש הביטוי הפך לסכנה אמיתית לדמוקרטיה. כוח הפייסבוק איים למוטט חברות כמו תנובה, שטראוס, בנק לאומי ועוד. ללא ביקורת סבירה האם המחאה מוצדקת? האם מישהו מושך בחוטים? האם ניתנה לחברות זכות להתגונן? להסביר?

הבשורה של עידן הפייסבוק הינה בשורת "חצי ההפיכה". בימים עברו, כדי להפוך שלטון היה צורך להתארגן, לצבור כוח, להוות אלטרנטיבה אמיתית. היום מספיק להעלות פוסט, להתסיס. להוביל מחאה כלכלית בלי להבין בכלכלה, יהיה מה שיהיה. זכות הציבור לראות את ההתרחשויות בשחור לבן.

אולם זכות זו (לראות בשחור ולבן) אינה עומדת לשרת המשפטים ולכבוד השופט, נשיא העליון, גרוניס. חובתם לעמוד בלחץ הציבורי ולאפשר לשופט, בטרם היותו מודח, הליך סביר. חזקת החפות עומדת גם לשופט. ואם סובר מי שסובר שהטרדה מינית הנה עבירה חמורה מרצח, למשל. וחזקת החפות אינה עומדת למטריד. אדרבה, יוביל נא חקיקה בכנסת. ואולי לא צריך, אפשר גם פוסט בפייסבוק, ואולי מספיקה רק תמונה עם כיתוב בצידה. אך אם אפשר, שתהיה צבעונית הפעם.

די כבר עם השחור לבן

יריב גדידי

הוגה דעות מטעם עצמו

www.shortcuts.co.il

 

 

השאר תגובה